הורים | בית ספר להורים
בית הספר להורים
שייכות, שיתוף, עידוד, גבולות, אווירה משפחתית
ארגז הכלים לחיזוק התא המשפחתי
פרידה והסתגלות לגן הילדים
מאת:
ורד זיו - יועצת חינוכית
אני מברכת אתכם ההורים בהיכנסכם לתפקיד החדש :
" הורים לתלמיד בכיתה א' ." זהו תפקיד חדש עבור כל הורה,
גם לאלו שכבר ליוו בעבר את אחיו הגדולים של התלמיד שלנו
לכיתה א', כי כל ילד הוא חוויה מיוחדת במינה.
המעבר מהגן לכיתה א' מעיד על התקדמות של שלב נוסף בחיים.
הילד סיים את שנות הגן והוא מתחיל דרך ארוכה של 12 שנות לימוד
בביה"ס. אפשר לדמות את המעבר ממסגרת הגן לביה"ס לקליטת עולה
חדש מארץ זרה.
המאפיין את הגעת עולה לארץ היא תקופת ההסתגלות שניתנת לו.
הכוונה לזמן ביניים שבו העולה כבר עזב את ארץ מוצאו אך עדיין
לא שייך לארצו החדשה, זו תקופה בה העולה מקבל תמיכה כלכלית,
חברתית, אולפן ועוד. ההנחה היא שיש לו קשיי הסתגלות למקום החדש
והתמיכה הניתנת לו תאפשר הסתגלות באופן טוב ומהיר יותר.
הסתגלות פירושה ללמוד את אורחות הארץ, את השפה,
את החוקים הכתובים וגם את החוקים שאינם כתובים,
כלומר איך מסתדרים!!!.
הילדים שלכם עזבו את "מדינת הגן" והגיעו בין מרצונם ובין שלא
מרצונם ל"מדינת ביה"ס" , והם נדרשים ללמוד עתה את אורחות
המקום ואת החוקים.
החוקים בביה"ס שונים מאוד ממה שהילדים הכירו בגן. הם נמצאים עתה
בתקופה של "קליטה" , על כל המשתמע מכך.
התפקיד שלנו הסובבים אותם: ההורים המורים וכל אדם המשמעותי לילד,
לתת את התמיכה, את "סל הקליטה" , ואיני מתכוונת למימד הכלכלי למרות
שברור לי שהמעבר לכיתה א' כרוך בלא-מעט הוצאות, אלא בתמיכה שתוביל
להסתגלות טובה שתהווה בסיס טוב לדרך הארוכה שהילד מתחיל.
במה שונה "מדינת ביה"ס" מ"מדינת הגן"?
באופן עקרוני ביה"ס הוא בבועה של החיים האמיתיים והבוגרים
לעומת הגן שהוא עולם הילדות.
הגן הוא עולם של משחק ,חוויות ופנטזיות. הילד משחק בלהיות רופא
או אבא ואימא ,הוא שרוי בעולמו ותכתיבי המסגרת גמישים יחסית.
ביה"ס הוא מסגרת נוקשה יותר, התלמיד אינו נשחק בלהיות תלמיד
אלא נידרש חכך במלא הרצינות. הפעילות בביה"ס פחות חוייתית
בהשוואה לגן והתלמיד נידרש לביצוע משימות מוגדרות.
זה מתחיל בכך שלביה"ס צריך להגיע ב-00:8 בבוקר ולגן אפשר
לבוא גם ב-51:8 או ב-00:9 , אם מאחרים לגן ההפסד אינו
משמעותי והילד יוכל להשתלב מיד בפעילות, אך בביה"ס אולי
למדו משהוא חדש שימנע מהילד להשתלב מיד.
הדיוק בזמן מלמד את הילד בעתיד להגיע לעבודה בזמן, זהו
עולם של מבוגרים. לגן מגיעים עם אוכל בלבד, שעה שלביה"ס
יש להגיע עם ילקוט עמוס מחברות וספרים, כאשר בכל יום יש
לשנותם. הילד נדרש למיומנות חדשה הנקראת - כושר אירגון.
התלמיד נדרש לארגן לעצמו את אחה"צ כך שיספיק להכין שיעורי-בית.
המיומניות האלו של זמן וכושר אירגון נראות לנו ברורות מאליהן אך
גם אנחנו לא נולדנו עימם וצריך לתת עליהן את הדעת עד שהן יהיו
חלק מעולמם של ילדינו.
אחרי שהילד הגיע לביה"ס בזמן וילקוטו מסודר כפי שצריך הוא מתחיל
את עיקר תפקידו בביה"ס - ללמוד. כאן מתחילה "קליטת העלייה"
האמיתית של התלמיד..
כל ילד ניכן בכישורים שונים ויכולות שונות, יש ילדים שמשקיעים מעט
בלימודים אך קוצרים הרבה פירות ולהיפך יש ילדים שמאוד משתדלים
ומגיעים לתוצאות בינוניות ואפילו מטה מזה. היכולת היא מתנת א-ל ,
היא נתון בשטח, אך זהו הבסיס בלבד והאדם נדרש לפתח להרחיב
ולהגדיל את יכולותיו. פעולות אלו נעשות בביה"ס והן נקראות "למידה".
המורים בביה"ס ,לרוב באים ללמד, השאלה היא אם התלמידים
באים ללמוד?, כי ניתן להביא את הסוס לשוקת אך לא ניתן
לגרום לו לשתות.
בכיתה יושבים הרבה תלמידים ומורה אחת, המורה מורה לתלמידים
לעשות משימה והם נדרשים לפעול בצורה עצמאית במידה כל שהיא.
תלמיד שאינו לוקח אחריות על הלמידה שלו נשאר מאחור.
כמובן שאין בכך סוף-פסוק והמורה מנסה בדרכים שונות להביא
את התלמיד לתהליך למידה, אך בכל דרך שלא תנקוט הלמידה תתרחש
בתוך התלמיד עצמו ולכן האחריות היא בסופו של דבר שלו.
ילד ששומר שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות יתקשה למלא הוראות
ולהתקדם.אחת הצרות הגדולות של פעולות הלמידה היא שהיא
אינה תמיד "כפית".וכאן הגענו לאחד מהמוקשים הגדולים של הלמידה
והיא רכישת מיומנויות וליתר דיוק תפיסת העולם שבביה"ס צריך
להשקיע מאמץ בדברים שאינם גורמים לכייף ולהנאה.
עתה נחזור לתפקיד שלנו כהורים לתלמידים בכיתה א',
כיצד נוכל לעזור להם לרכוש את כל המיומנויות האלו?.
בתחילה ניזכר "בסל הקליטה" שהילדים זקוקים לו במעבר
מהגן לביה"ס, ובסל הזה לשים הרבה סבלנות ואורך-רוח כי
רכישת המיומנויות שפרטתי נרכשות בעמל רב של חודשים
ולעיתים אף שנים והתלמיד אינו רוכש אותן יחד עם הילקוט והספרים.
אם כבר הזכרתי ילקוט, אז ילדים רבים מגיעים לביה"ס עם
ילקוט מאוד מאוד כבד!!!, ואין הכוונה לספרים ולמחברות אלא
לאבא ואימא או לעיתים שניהם כאילו יושבים לו בתיק ובוחנים
ובודקים כל מהלך, ומאוד קשה לכתוב ישר בשורה ולהתרכז בקריאה כך.
אני מתכוונת לציפיות הגבוהות שלנו שהילדים יצליחו.
כל אחד רוצה שילדו יצליח וחשוב לשדר לילד שזה תפקידו העיקרי
עכשיו בחיים - להיות תלמיד ולהצליח בלימודיו, אך אין זה תנאי
לאהבתנו אותו ולקבלתנו אותו.
הדאגה שלנו שהילד יצליח מביאה את ההורים למצב שהם
מבקשים כל הזמן להיות בעניינים , כל רגע לשאול את הילד
מה למדת היום .....הלחץ של ההורים מלחיץ את הילד ומפריע
לו להתרכז בלמידה.
ילד שמתקשה בביה"ס לעיתים חוזר הביתה בתחושה שחזר מחזית
המלחמה ואוי לו אם בבית פותחים לו ההורים חזית שניה.
התייחסות של ביקורת מורידה את הביטחון העצמי ועלולה לגרום
לילד לפקפק ביכולתו, ולגרום לו להימנע מביקורת חוזרת בכך
שלא לגשת שוב לפעולה. וכך הביקורת השיגה את התוצאה ההפוכה.
הדבר החשוב ביותר לשים ב"סל הקליטה" הוא מנות גדושות ביותר
של עידוד. העידוד לנפש הוא עמו מזון לגוף ובשביל ללמוד צריך
הרבה כוחות נפש , משמע הילדים זקוקים לעידוד רב. העידוד בא
לחזק את האמונה בכוחנו וביכולתנו ,ומי זקוק לחיזוק זה?
כולם אך במיוחד מי שאינו מצליח , לרוב אנו נוהגים לעודד את המצליחים.
יש עוד הרבה דברים שכדאי לשים בסל הקליטה אך אנו נסתפק בזאת.
אחזור ואדגיש שתהיו סבלנים ותזכרו שמיומנויות רבות ילמדו בהמשך,
תנו לילדים ללמוד ולהתנסות.
אל תקחו על עצמכם פונקציות שהילדים עדיין אינם ממלאים,
עודדו אותם במנות גדושות.
ורד זיו - יועצת חינוכית
הציפיה מילדנו -
התנהגות -
שייכות -
שיתוף -
עידוד -
גבולות -
אווירה משפחתית -
פינוק -
הגנת יתר -
לחץ הורי -
ביקורת -
אושר -
עוד מאמרים -
למה חשוב לערוך צוואה
