הורים מציבים לילדם ציפיות גבוהות כשיטת חינוך, מפעילים לחץ להגשמתן ומותחים ביקורת על סטייה מהן, גורמים לילד להאמין שמה שהוא פחות ממושלם הוא חסר ערך. הורים שאפתנים שמצפים מפעילים לחץ ומעודדים את ילדיהם לתחרותיות כשיטת חינוך הם רוצים שילדיהם יהיו תמיד תלמידים מצטיינים, ספורטאים מוכשרים ומובילים בכל תחום. ילד החי באווירה כזאת, תופס את החיים כמסכת ארוכה של תביעות. ומפרש זאת כך "רק אם אני מצליח יש לי מקום במשפחה או בעולם". ילד כזה מסתובב בתחושה מתמדת של איום, לחץ ומתח פנימי, הוא מרגיש כל הזמן שמיקומו במשפחה תלוי בהצלחה, אחרת הוא לא שווה כלום כי להיות בינוני זה להיות מאכזב.
שאפתנות וציפיות גבוהות אינם מובלים בהכרח להישגים הרצויים. לציפיות הגבוהות יש מחיר גבוה ילד שלא עומד בסטנדרטים שמשפחתו הציבה לו מרגיש שהוא לא שווה ושאין לו זכות קיום דבר שעלול להוביל אפילו לתגובה קיצונית עד כדי התאבדות. הלחץ להצטיין עלול לגרום לו להרים ידיים, לוותר מראש ולא לנסות להתמודד בתחום שלא הצליח בו לפי הסטנדרטים והציפייה של ההורים. חשוב שההורים יפתחו בילדם את האומץ להיות בלתי מושלמים, את היכולת לראות בשגיאות גורם חיובי שאפשר ללמוד מהם והכי חשוב שההורים יעודדו את הילד בשעת כישלון, ראו את מאמרי בנושא עידוד ואיך מעודדים.
