פרפרים בדרך בורמה
צילום:
דיוגינס
תמונות אלו צולמו במהלך טיול בדרך בורמה -
דרך בורמה נסללה כדרך עפר עוקפת לירושלים במהלך מלחמת העצמאות מאחר שהכביש מהשפלה לירושלים נחסם בלטרון ובשער הגיא.
שיירת המשאיות הראשונה עברה בדרך ב- 10 ביוני 1948 ובכך למעשה ביטלה את חשיבותו של "פקק לטרון" ושיחררה את ירושלים מהמצור הערבי.
עוד מידע על יום ירושלים
המצור על ירושלים ופריצת דרך בורמה
במהלך החלק הראשון של מלחמת העצמאות (מ-29 בנובמבר 1947 עד 15 במאי 1948) הצליחו הכוחות הערבים המקומיים להשתלט על גבעות שחלשו על כביש הגישה לירושלים מ"באב אל וואד" (שער הגיא) ועד הקסטל וירו על כלי רכב ישראלים שניסו לעבור בכביש, שהיה עורק התחבורה היחיד שקישר את ירושלים ומישור החוף.
למעשה, הם הטילו מצור על היישוב היהודי בירושלים. השיירות לירושלים שהכילו נשק ומזון ספגו אבדות כבדות, ובמקרים רבים אף לא הצליחו להגיע ליעדן.
הצורך ההולך וגובר באספקה חדשה של ציוד לחימה ומזון בחלקים היהודים של ירושלים החלישו מאוד את החזית היהודית בעיר, והיה חשש גדול שירושלים כולה תיפול לידי הלגיון הירדני
שכבש ב 18/5/1948 את מבצר לטרון ומנע כל אפשרות להעביר ציוד ונשק לתושבים הנצורים בירושלים.
ב-21 במאי 1948 הוחלט על מציאת דרך עוקפת נסתרת.
לא ברור מי מצא את קטע המעבר שדרכו תיסלל לימים דרך בורמה, הגרסה הרווחת מספרת על שלושה לוחמי הגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-הראל, אריה טפר, יאיר מונדלק ושלמה בן שלום ששהו בקיבוץ קריית ענבים והיו חייבים לרדת לשפלה. בליל ה-21 במאי הם ניווטו בדרך מסאריס (שורש) ועד חולדה, הם עשו זאת ברגל ובחשיכה וכך לא התגלו על ידי שוכני הכפרים שבדרך (כלומר בית ג'יז ובית סוסין כיוון שבית מחסיר ודיר מוחסיין, כבר נכבשו במבצעים קודמים). בינתיים, ב-25 במאי התרחשה התבוסה הגדולה במבצע בן נון א', לכיבוש לטרון. כלקח מפעולה כושלת זו הוחלט לכבוש את הכפרים בית ג'יז ובית סוסין,
פעולה שהסתיימה בהצלחה ב- 26 במאי. כך נפתחה אפשרות לעבור בדרך מקרית ענבים ועד חולדה באמצעות ג'יפים.
בלילה שבין ה-29 במאי וה- 30 במאי יצאו מספר חברי פלמ"ח, ביניהם שלמה שמיר מפקד חטיבה 7, שהיה מהנדס במקצועו וסיירי הפלמ"ח עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש") בג'יפ מכיוון חולדה במטרה לבדוק אם ניתן להגיע עד אחרי שער הגיא בתוואי היוצא מדיר מוחסיין והאם ניתן להרחיבו עבור תנועת משאיות. ג'יפ שני יצא לסיור מקריית ענבים, ללא תיאום מראש, ובו אליהו סלע , קצין המבצעים של הראל. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח כאשר אלו שהגיעו ממערב נמצאים בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו ממזרח נמצאים בסופה. למעשה, 8 ק"מ (ארבעה ק"מ לכל כיוון, כלומר ממערב: מדיר מוחסיין ועד העלייה וממזרח: מבית מחסיר ועד העלייה) מתוך 10 הק"מ של הדרך היו עבירים ללא קושי מיוחד עבור ג'יפים. הבעיה הייתה לגשר על קטע העלייה של שני ק"מ.
בינתיים, על מנת לא לאבד זמן, נשלחה שיירת ג'יפים נושאי קמח ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד להיכן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם, צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות ממחנה ביל"ו ליד כפר ביל"ו ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון היו מגיעות עד לאותו מקום שאותו צריך היה לעבור ברגל שם היו מעמיסים הכל על גבם של סבלים, חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מנמל תל אביב. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, פרדות וגמלים כשבמקביל מתבצעות העבודות ההנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך.
לאחר גילוי המעבר החלו חיל המהנדסים ועובדים מסולל בונה להכשיר את הדרך, בגלל מחסור בציוד חפרו אף בידיים חשופות. חלק ממאמצי הפריצה נעשו באמצעות חומרי נפץ, דבר שגרר הפגזות ארטילריות לעבר הפורצים וחייב את הכוחות הישראלים לאבטח את העבודות. בעבודות הפריצה והסלילה נעשה גם שימוש בציוד מכני הנדסי דוגמת דחפורים ומדחסים כדי להכשיר את הדרך במהירות המרבית. בשלב הראשון הדרך הייתה עדיין קשה למעבר והתבצעה בעזרת כלי רכב מתאימים, אך בהמשך המלחמה שופצה הדרך. על העלייה הונחו רשתות כדי לאפשר מעבר משאיות והיו משאיות שנדחפו באמצעות טרקטור בעליה.
שם הדרך
חטיבת הראל קראה לדרך "דרך הראל" או "דרך הגברושים" (על שם גבריאל רפפורט שפיקד על פעולת הפריצה של הדרך). חטיבה שבע ביקשה לקרוא לה "דרך שבע" על שם החטיבה ולכבודו של שלמה שמיר, המח"ט שגילה אותה (לשיטתם). שם נוסף היה "דרך הג'יפים". אולם העיתונאי קנת בילבי נתן לה את הכינוי "דרך בורמה", על שם הדרך שנפרצה במזרח אסיה בתקופת מלחמת העולם השנייה בידי צבאות ארצות הברית ובריטניה, שעקפה את האזור שבשליטת היפנים, ושימשה להעברת אספקה לצבא סין.
טיול דרך בורמה - טיול מורשת קרב
טיול לאורכה של "דרך בורמה" הוא למעשה טיול מורשת קרב המספרת סיפור גבורה הרואי ומופלא של קבוצת לוחמים מהפלמ"ח כפי שתואר לעיל.
לוחמים אשר היו נחושים למצוא דרך בטוחה שדרכה ניתן יהיה להעביר מזון ואספקה לתושבי ירושלים הנצורה במהלך מלחמת העצמאות וזאת תחת סיכון חייהם ולעיתים תחת אש מהלגיון הירדני ואש התושבים הערבים ששלטו על ציר הדרך המרכזית שהובילה לירושלים.
לכן, ריגש אותי במיוחד לצלם דווקא את הפרפרים היפיפיים בדרך זו ואת שני העצים עם הגזע המשותף - שקראתי לו
עץ אחוות הלוחמים.
איך מגיעים לדרך בורמה?
נקודת המוצא היא כביש צומת נחשון-צומת שמשון (כביש 44 ) בין המושבים כפר אוריה ותעוז.
לבאים מצומת נחשון כ- 800 מטר אחרי הפניה לכפר אוריה, לבאים מצומת שמשון 1.5 ק"מ אחרי הפניה לתעוז - שילוט צפונה אל מצפה הראל.
צילום מאקרו - פרפרים בדרך בורמה
צילום מאקרו הוא צילום תקריב של עצמים קטנים.
לרוב תמונת מאקרו היא תמונה שבה אובייקט קטן בדרך כלל ממלא מקום מרכזי בפריים, או אובייקט שמצולם באופן מספיק ברור להבחנה בינו לבין הסביבה המצולמת כדי להמחיש את גודלו.
לצילומי מקרו מתקדמים מומלץ להשתמש בעדשות מיוחדות לכך, כגון: עדשה מקרבת דיאופטר (close-up lense).
טריק נוסף הוא להשתמש בפוקוס ידני תוך כדי צילום בהגדרת מרווחי פוקוס
Focus Bracketing.
הגדרה זו מפשרת למצלמה לצלם מספר תמונות כשבין תמונה לתמונה פוקוס מתקרב ומתרחק ומהן ניתן לבחור את התמונה הטובה ביותר.
בתמונה צילום מקרו של עכביש קטנטן בגודל של כ 2 מ"מ.
