ט' באב הוא יום מועד לפורענות לעם ישראל
יום אבל על החורבן הכפול – חורבן בית המקדש הראשון והשני, בית ראשון חרב בגלל נטישת ערכי המוסר והיהדות בית ראשון חרב משום שבני הדור עברו בעיקר על שלושה עבירות חמורות גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה.

הבית השני חרב בגלל שנאת חינם, לפי התלמוד חרבה ירושלים בימי הבית השני בגלל יהודים קיצוניים ולא בגלל הרומאים. מנהיגי ירושלים ורבניה רצו להגיע להסדר מדיני עם הרומאים הצרים על העיר. "הבריונים", כפי שהם מכונים בתלמוד, לא הסכימו לכך ועל מנת למנוע כל תהליך שכזה הם שרפו את מחסני המזון שבעיר וגרמו לרעב קשה ביותר בעיר ומכאן הדרך לנפילת הבית השני היתה קצרה.

מאורעות קשים שארוע לעם ישראל בתשעה באב
בתשעה באב מתאבלים על חורבן בית המקדש הראשון והשני, ועל מאורעות קשים אחרים שארעו לעם ישראל. אמרו חכמים במשנה (תענית כה, ב) חמשה דברים ארעו את אבותינו בתשעה באב: "נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר".

החטא הראשון שבו נקבע בכיה לדורות - נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ
האירוע הראשון היה כאשר העם היה במדבר. שנים עשר מרגלים יצאו לתור את ארץ כנען, וכשחזרו עשרה מהם הוציאו דיבת הארץ רעה, דברי ייאוש והפחידו את העם באומרם כי לא יוכלו לכבוש את ארץ כנען מפני שיושביה גיבורים וענקים. "וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל, ויאמרו אלהם כל העדה: לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז, הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, א-ד). יהושע וכלב מנסים לשכנע את העם: "...טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ ה' בנו והביא אותנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש" (במדבר יד, ז-ט). אך העם כתגובה - "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים" (במדבר יד, י).
חטא המרגלים לא נמחל, ועל כל השותפים בחטא נגזר שימותו במדבר, ורק יהושע בן נון וכלב בן יפונה שלא השתתפו בחטא זכו להכנס לארץ. כותבת הגמרא: "אמר רבה, אמר רבי יוחנן, אותו היום ערב תשעה באב היה. אמר הקב"ה, הם בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות " (סוטה ל"ה). "ואותו הלילה שמאסו בארץ היה ליל תשעה באב, ובאותה שעה נגזר על בית המקדש שיחרב" (תנחומא שלח).

חורבן בית המקדש הראשון
בית ראשון נחרב בשנת 421 לפני הספירה. נבוכדנצר מלך בבל הגלה את ממלכת יהודה לבבל. בניו של צדקיהו המלך נשחטו אל מול עיניו, עיניו נעקרו והוא הובל עם יתר הגולים לבבל. חורבן ירושלים ובית המקדש מתוארים בספר מלכים, בספר דברי הימים ובספר ירמיה: "וישרף את בית ה', ואת בית המלך; ואת כל בתי ירושלם, ואת כל בית גדול-שרף באש". (מלכים ב כה,ט)
"וכל כלי בית האלוהים הגדולים והקטנים ואוצרות בית ה' ואוצרות המלך ושריו, הכל הביא בבל. וישרפו את בית האלוהים וינתצו את חומת ירושלם. וכל ארמנותיה שרפו באש, וכל כלי מחמדיה להשחית. ויגל השארית מן החרב אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס. למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה" (דברי הימים ב', ל"ו, י"ח-כ"א )

חורבן בית המקדש השני
בית שני נחרב בשנת ‏70 לספירה. חורבן בית שני הביא לשבר עמוק בחיי עם ישראל, כיוון שלאחריו ישראל שהו בגלות אלפיים שנה. הרומאים שלטו בארץ משנת ‏63 לפנה"ס, השלטון הרומאי הפגין אכזריות כלפי העם בארץ. בשנת ‏70 לספירה טיטוס מלווה בגדודים רומאים כבש את ירושלים והחריב את בית המקדש השני. החורבן היה טראומה קשה עבור היהודים בארץ, על פי תיאורו של יוסיפוס פלביוס מאות אלפי יהודים נהרגו בירושלים ובשאר חלקי הארץ, ואחרים נמכרו לעבדות ברומא.

שער טיטוס הממוקם בפורום רומאנום שברומא הוא שער ניצחון שהקדיש הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס בשנת 82 לספירה, כשתים עשרה שנים לאחר הניצחון על היהודים במרד הגדול, שהסתיים בשנת 70 לספירה. שער ניצחון נוסף הוקם על ידי טיטוס עצמו שנה אחת קודם לכן בקירקוס מקסימוס שברומא. בחלקו הפנימי של השער יש תבליט מפורסם ובו שחזור תהלוכת הובלת השלל והביזה מירושלים. ביום 19/07/2010, 1928 שנה לאחר בניית השער, בטקס תשעה באב שנערך בשער טיטוס שברומא, אמר הרמטכ"ל גבי אשכנזי: "למרות כל הטרגדיות והסבל שניחתו על העם היהודי מאז חורבן בית שני הצליח העם לחדש את עצמאותו המדינית, וצה"ל הוא הנושא בביטחון עצמאות זו. צה"ל, צבא גדול, חזק ומרתיע, השואב את כוחות מעצמתו, הפיזית והמוסרית, הוא העומד מול כל אויבינו והוא ימנע טרגדיות כזו המונצחת בשער טיטוס."

צילום: דיוגינס - שער טיטוס אחד התבליטים מתאר תהלוכת ניצחון בה נראים שבויים מממלכת יהודה נושאים כלים מכלי בית המקדש. נראים מנורת המקדש, מזבח הזהב (המזבח הפנימי) ומחתות לאיסוף האפר לאחר הקרבת הקורבנות.

נלכדה ביתר ונחרשה העיר
נהרסה ירושלים, בעקבות מרד בר-כוכבא, בשנת 135 לספירה, לפי השערה אחרת בוצע הטקס הרומי של חרישת חומות העיר בשנת 132 לספירה שהיה מהגורמים המכריעים לפרוץ מרד בר כוכבא.

הגמרא מציינת את שלל הצרות שאירעו לעם ישראל ביום ט' באב
ארוע	שנה
נגזר על בני ישראל לנדוד 40 שנה במדבר בעקבות חטא המרגלים	(1392)
נבוכדנצאר מלך בבל החריב את בית המקדש הראשון מעל 100,000 יהודים נהרגו במהלך הפלישה	(421)
השמדת בית המקדש השני על ידי טיטוס הרומאי מעל 2.5 מליון יהודים נהרגו במלחמה מעל מליון יהודים הוגלו לאימפריה הרומית מעל 100 אלף יהודים נמכרו לעבדות	70
ביום הזה נפלה ביתר בידי הרומאים - מרד בר כוכבה קרס מעל 10,000 יהודים נטבחו למוות	132
ביום זה חתם אדוארד הראשון של אנגליה על צו גירוש היהודים מאנגליה, לא הותר להם לחזור עד המאה ה 17	1290
ביום זה הוציא מלך ספרד , פרדינד, ואשתו, אזבלה צו לגירוש כל היהודים בספרד	1492

מנהגי אבלות בתשעה באב - עינוי הגוף
מאחר ותשעה באב הוא החמור מכל צומות האבל, חלים בו חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים. אולם הסיבות לאיסורים אלה שונה; בעוד ב יום כיפור חלים העינויים משום קדושה וכפרה, בתשעה באב נאסרו הדברים משום אבלות. הבדל נוסף הוא שבעוד יום כיפור נוהג מדאורייתא (בארמית אורייתה = תורה. מצווה שמופיעה במפורש בתורה או הנלמדת במישרין במסגרת התורה שבעל פה), תשעה באב נוהג מדרבנן (בארמית: הרבנים שלנו).
בערב תשעה באב ולמחרת אומרים קינות מספר ירמיהו ואת מגילת איכה.
לא נועלים נעלי עור, אלא, נעלי בד או גומי פשוטות.
לא יושבים על כסא גבוה, אלא על שרפרף נמוך.
מכבים את התאורה ויושבים לאור נרות.
ביום זה אין מתרחצים.
אין עושים כל מלאכה שיש עמה הנאה או תועלת כלכלית.
אין מברכים זה את זה בשלום ואין לומדים תורה.
כל המנהגים הללו הם מנהגי אבלות, כמו כן - חל איסור על שמיעת מוזיקה ועריכת מסיבות שאינן סעודות מצווה (כגון ברית מילה או חתונה), להימנע מנישואים (מותר להתארס ללא סעודה), תספורת וגילוח בכל ימי בין המצרים, איסור על אכילת בשר ושתיית יין, וכן נמנעים מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש וכדומה בכל ימי בין המצרים, פרט לשבתות שבהם.
ט באב הוא יום חשוב גם במורשת ציונית יהודית ערכית
עוד בטרם הקמת המדינה התקיימו דיונים אודות המשך קיומם של מנהגי האבלות בתשעה באב. אחת ההתבטאויות בנושא זה הייתה של ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, בשנת 1934; הדבר היה בעקבות טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן שערכו ביום תשעה באב מדריכי המחנות העולים - תנועת הנוער של תנועת העבודה. כצנלסון ראה בכך רדידות חינוכית וחוסר אחריות תרבותית כלפי מסורת ישראל.(על פי מאמר שפורסם בעיתון דבר, ביום י"ד באב ה'תרצ"ד 1934 וכן ממאמר המשך בשם מקורות לא אכזב) הוא התבטא כך: "לא אשכח, לא אוכל שכוח, את יום החורבן - היום האיום מכל הימים, יום גורלנו." ביתר פירוט הוא כתב:
את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחי הגשמה...כיצד נגיע לכך?! האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים. נהרוס עדי יסוד את העולם הישן, נשרוף את כל רכושו שנצבר במשך הדורות ונתחיל הכל מחדש - כתינוקות שנולדו. דור מחדש ויוצר אינו זורק את גל האשפה את ירושתם הדורות... מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.

חוק ט באב
במדינת ישראל קיים חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), תשנ"ח - 1997 קובע כי רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים או פתיחת בתי אוכל בליל תשעה באב. בפועל צביונו של המרחב הציבורי מושפע מאווירת האבל של היום, רשויות מקומיות רבות התקינו חוקי עזר כאלה (גם לפני חקיקת החוק, מתוקף הסמכתן הכללית להתקין חוקי עזר).
יום תשעה באב הוא חותם את תקופת בין המצרים - מי''ז בתמוז ועד ט' באב בתקופה זו אסור להסתפר ואסור לערוך שמחות. המסורת אומרת שאחרי תקופה זו - באים ימים שמחים והראשון בהם הוא ט''ו באב, יום האהבה.

ט' באב - מה למדנו מה הלקח ? איך להימנע מחורבן בית שלישי?
בימים אלו שבין חג השבועות חג מתן תורה ל - ט' באב יום חורבן בית המקדש שנחרב בגלל שנאת חינם ימי בין המצרים עלינו להרבות בימים אלו באהבת חינם לכל יהודי ,למרות השנאה הגדולה הנשמעת בציבור בימים אלו מפי ציבור יהודי נגד ציבור יהודי אחר. בכל זאת עלינו לזכור את דברי רבי עקיבא "ואהבתה לרעיך כמוך זה כלל גדול בתורה" ולכן עלינו לאהוב כל יהודי באשר הוא יהודי ואפילו אם הוא רשע גמור , ואפילו אם הוא משמיץ ומגדף (את ציבור השמאל, הימין, מזרחי, אשכנזי ,את ציבור יראי ה' דתים וחרדים וכד') אסור לנו להגרר בעקבותיהם אלא לקרבם בעבותות אהבה רבה.
ואם ישאל השואל כיצד אפשר לאהוב יהודי כזה הרי הוא רשע? והרי הוא חוטא ומכעיס ?
ומסביר בעל התניא את התשובה על פי הפסוק בספר משלי פרק י פסוק יב "שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה." - כשאדם חוטא אפילו חטא חמור עדין הוא אוהב את עצמו כך כל יהודי עלינו לאהוב אותו כמונו כמו שאצלנו אין החטא פוגע באהבת עצמנו כך גם כשהאחר חוטא זה לא צריך לפגוע באהבתנו אליו, ולכן עלינו לותר גם כאשר פוגעים בנו ולשתוק כמו שנאמר במסכת אבות "סייג לחוכמה שתיקה".
ומי יתן ויתקיים בנו מאמר הרמב"ם ודרך הצדיקים שהם נעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים באהבה ושמחים ביסורים ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו . ובקיצור: בשנאה הורסים עולמות - ובהאהבה בונים עולמות! תרבו באהבת חינם - זה בריא לנפש ובריא לעם ישראל ראו גם יום המעשים הטובים.